מכון עתים פרשת עקב
תפריט מרכזי - עתים123
ברוכים הבאים אל פרשת עקב
הפרשה נמצאת בספר ספר דברים, פרק ז, פסוק יב – פרק יא, פסוק כה
הפרשה מתחילה במילים:
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם-וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.
תקציר הפרשה

לאחר שבפרשה הקודמת (ואתחנן), הזכיר משה לעם ישראל חלק ממצוות אלוהים, הוא מתאר בפרשתנו את השכר אותו יזכו לקבל אם ישמרו את המצוות: תבואה טובה, בריאות וניצחון על אויביהם.

משה מעודד את עם ישראל שלא לפחד מהעמים בהם הם עתידים להלחם. אלוהים יעזור להם בדרך ניסית, כשם שעזר להם בכל שנות ההליכה במדבר. גם כאשר ייכנסו לארץ, עליהם לזכור, שאלוהים הוא זה שנותן להם את הכוח להתיישב בארץ ולהצליח בה.

משה מזהירם שלא יעזבו את האל ודרכו, שכן אז גם הוא יעזוב אותם. הוא נותן להם דוגמא, כיצד עזבו בעבר את האל בחטא עגל הזהב ומספר כיצד התחנן בעבורם לפני אלוהים שיסלח להם. הוא מזכיר להם כיצד קיבלו לוחות שניים, לאחר ששבר את לוחות הברית הראשונים.

משה מסביר לעם שתבואת הארץ תלויה ברצונו של האל להוריד גשם ולהשקות את הארץ. אם ישמרו ישראל את דרך אלוהים, יקבלו גשמים ואם לא, תהיה בצורת. כדי שיזכרו זאת תמיד, הוא מצווה אותם לכתוב זאת בסימנים על היד והראש (תפילין) וכן בכניסה לבתיהם (מזוזה).

כתיבת דרשה

ב-מדריך לכתיבת דרשה תמצאו מידע שימושי על מבנה הדרשה ותהליך כתיבתה.

ב-מאגר הדרשות תוכלו למצוא מגוון דרשות שכתבו תלמידים בשנים קודמות, ויכולות לתת לכם השראה.

והנה כמה רעיונות מעניינים לכתיבת דרשות על פרשת עקב:

אהבת הארץ

בפרשת עקב, ישנם תיאורים רבים של טוב הארץ: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ" (ח', ח). וכן: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ" (יא, ט). מהי ארץ ישראל בשבילכם? מה אתם אוהבים בה? ומה לא?

ברכה ותודה

בפרשת עקב, מצווה משה את עם ישראל לברך את אלוהים על האוכל שנתן להם: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ" (ח, י). מכאן למדנו את המצווה לברך ולהודות על טובה אשר אנו מקבלים. את מי אתם רוצים לברך בדרשה? למי אתם רוצים להודות? על מה?

צניעות

בפרשת עקב, מזהיר משה את העם, כי עליהם לזכור כי כוחם אינו בא מעצמם, כי אם מאלוהים: "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל..." (ח, יז-יח). על עם ישראל לנהוג בצניעות ולזכור מי עזר ועוזר לו. מה אתם חושבים על כך? מי עזר ועוזר לכם? האם השגתם הכל בכוחות עצמכם? האם צניעות קשורה להתבגרות?

תרבות

לפניכם מספר יצירות תרבותיות העוסקות בפרשה. תוכלו לצטט מהשירים ולשלב קטעים מהם בתוך הדרשה שלכם או להוסיף את התמונות כחלק מן העיצוב.

שילובן של יצירות אמנות בדרשתכם מעשיר אותה, מעלה את העניין בקרב המאזינים ויוצר קשר רגשי וחוויתי של כל אחד ואחת עם הנושאים בהם עוסקת הפרשה.

מזוזה
העשרה

כאן תוכלו ללמוד על נושאים נוספים הקשורים לפרשת השבוע שלכם ולעשות את הקישור לעולם המושגים שלכם וחיי היום יום שלכם.

מומלץ לשלב אותם בדרשה שלכם ולהעשיר גם את המאזינים לדרשה.

פירות נהדרים

ישראל הקטנה שלנו נחשבת לארץ שמוציאה פירות נהדרים. כאן, בין שוק מחנה יהודה הירושלמי לשוק הכרמל התל-אביבי, התרגלנו לכך שיש לנו תפוזים מעולים, וגם שזיפים נהדרים, לימונים עשירים, אפרסקים צבעוניים, אבוקדו טעים, משמשים, אפרשזיפים, אשכוליות ועוד ועוד פירות בריאים, מצוינים, וגם זולים.
מתברר, מעיון בפרשה שלנו ובעוד מקומות, שכבר בימים הקדומים של התורה, עוד לפני שהגיעו לכאן פירות ההדר וכל היתר, נחשבה ישראל לארץ עשירה במיוחד בפירות. בפרשת עקב מסופר על שבעת מיני הפירות וגידולי השדה הטובים שגדלו בארץ. מסופר על "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית-שמן ודבש".
מהחיטה והשעורה אופים לחמים ומאפים אחרים, את הגפן (=ענבים) אפשר לאכול כך או להכין יינות משובחים ומיץ ענבים. התאנה הכי טעימה כשהיא לחה ורעננה, אבל כבר בימי התנ"ך ייבשו אותה כדי שאפשר יהיה לאכול תאנים זמן רב אחרי שירדו מהעץ (“דבלים”).
את הרימון אנו מכירים בעיקר מתקופת ראש השנה, אז אנו אוכלים את הפרי עם כל הגרעינים המתוקים שלו ומבקשים שנעשה מעשים טובים רבים כמו גרעיני הרימון. אותו רימון, אגב, נחשב לאחד המאכלים הכי בריאים שאפשר לאכול על פני כדור הארץ.
זית-השמן שמוזכר בפרשה מזכיר לנו את עצי הזית שאת פירותיהם אפשר לאכול, וגם אפשר להפיק מהם שמן זית – שהוא אחד השמנים הבריאים ביותר שבהם אפשר להשתמש על פני כדור הארץ. הדבש שמוזכר הוא לא אחר מאשר התמר, אותו פרי שקוטפים בכל שנה לקראת ראש השנה מעצי הדקל הגבוהים והמרשימים, שהיו בישראל גם לפני אלפי שנים.

זיתים וזיתים

למרגלות הר הזיתים, בחלקה המזרחי של ירושלים, נמצא גן גדול שנקרא "גת שמנים". יש אומרים שבגן הזה נמצאים כעשרה מעצי הזית הזקנים ביותר בעולם, אלו שגילם הרבה מעבר לאלף שנה! ייתכן אפילו שגילם קרוב ל-3,000 שנה, למרות שבוטניקאים (מדעני הפרחים והצמחים) מאמינים שעצי זית אינם יכולים להתקיים מעבר ל-1,500 שנה.
בארץ ישראל השתמשו בזיתים כבר יותר מעשרת אלפי שנים! ומגדלים אותם בצורה מסודרת כבר 6,000 שנה. את הזיתים האלה הזכיר משה רבנו בפרשת עקב, כחלק משבעת המינים שבהם התפרסמה ארץ ישראל. פלא שאנחנו, במזרח התיכון, מומחים גדולים במתכונים לזיתים כבושים? הנה, קבלו מתכון אחד:
קוטפים זיתים יפים, לא קטנים ולא פגומים. עם סכין יוצרים חתך קטן בכל זית ומשרים את הזיתים במים טריים במשך כשבוע (כדאי להחליף מים מדי יום-יומיים). לאחר מכן מכניסים את הזיתים לתוך צנצנת זכוכית שנשטפה במים רותחים, ביחד עם פרוסות לימון קלופות, שיני שום וגם כמה פלפלים חריפים (למי שרוצה זיתים חריפים). על הזיתים והתבלינים שופכים מים שיכסו את כל הזיתים, ועל כל כוס מים – מוסיפים גם כפית וחצי מלח. משרים את הזיתים בצנצנת אטומה במשך כשלושה שבועות ופותחים מדי פעם, כדי לשחרר גזים. בתאבון.

יטבתה

"כאן נשב!" אמרו לעצמם כמה חברים, בני גרעין נח"ל, זמן קצר אחרי שהוקמה מדינת ישראל. אלו הקימו מאחז (יישוב קטן) באמצע הערבה החמה והיבשה – ליד מעיין שנקרא אז בשמו הערבי "עין רדיאן". במשך שש שנים ישבו הנח"לאים בהאחזות ואז החליטו חברי הגרעין – שהגיעו בכלל מתל אביב ומרחובות - להקים שם קיבוץ אמיתי. שמו של הקיבוץ שנבחר – יטבתה.
שם, במרחק של חצי שעת נסיעה מאילת התפתח יישוב עסיסי, מלא בצמחייה, שהביא לעולם את "שוקו יטבתה" המפורסם. אולי זו הסיבה שאצלנו בפרשת עקב הוא מוזכר כ"יטבתה ארץ נחלי מים”.
חוץ מקיבוצניקים וממחלבת יטבתה הקיבוץ מחזיק גם ב"חי בר יטבתה" – פארק גדול ממדים שכולל בתוכו מגוון מסקרן של חיות בר. מטרת החי-בר להחזיר לנופי הארץ חיות שנכחדו מכאן. בזכות יטבתה חזרו אלינו הראם הלבן, בת היענה והפרא שהוא חמור הבר.
אם תקפצו לחי-בר, זכרו שאפשר לקחת במקום מדריך קיבוצניק במכונית, ולהסתובב בזהירות בין חיות הבר. אפשר, כמובן, לקנח בשוקו קר.

אנחנו חייבים גשם

אנחנו חייבים גשם! ככה זה בארץ ישראל, אין לנו כמות בלתי-מוגבלת של מים מתוקים לשתיה וחקלאות (ובהחלט מספיק מי ים מלוחים כדי לגלוש על הגלים...). אם יורד הרבה גשם במשך שנה או שנתיים – אנחנו שמחים ונהנים ממספיק מים. ואם במשך שנה או שנתיים ישנה בצורת, עם כמות גשמים קטנים מדי, אנחנו בצרות.
הדרך הכי פשוטה לראות זאת בימינו המודרניים היא מבט על מפלס מי הכנרת. האגם הנאה, שטבריה נמצאת על חופיו, מספק לחלק גדול מהישראלים את מי השתיה שלהם. זו הסיבה שכמות המים באגם נבדקת כל הזמן – באמצעות בדיקה של גובה פני המים. קו המים (=המפלס) גבוה? יש הרבה מים ואפשר לשאוב לברזים הביתיים. המפלס נמוך מדי? חסרים מי שתיה בישראל.
למפלס מי הכנרת יש קווים אדומים: הקו האדום העליון נמצא בגובה של 208.9 מטרים מתחת לפני הים. מה קורה אם מי הכנרת עוברים את הקו הזה כלפי מעלה? לא נעים: חופי הכנרת עולים על גדותיהם והטיילת של טבריה מוצפת.
הקו האדום התחתון נמצא בגובה של 213 מטרים מתחת לפני הים – כארבעה מטרים מתחת לקו העליון העליון. אם המים יורדים מתחת לקו הזה – גם זה מאוד לא נעים: אין מספיק מים בכנרת ואם ממשיכים לשאוב משם מים לשתיה – המים מזדהמים ואינם ראויים לשתיה.
ואם תיפלו בטעות על "מונית הכסף" וישאלו אתכם, אז מומלץ לדעת: הכנרת היא אגם המים המתוקים הנמוך ביותר בעולם.

הפטרה

נושא ההפטרה

נבואות נחמה על קיבוץ הגלויות ובנין ציון: ה' לא שכח ולא ישכח את ציון, ציון תמלא את בניה, מלכי הגוים יביאו את גולי ישראל אל ציון, ה' ילחם באויבי ישראל, ה' יגאל את ישראל, הנביא ממלא את שליחותו ואינו נרתע ממבקריו, השבים לציון יירשו את הארץ כאברהם אבינו.

הקשר לפרשה

לאחר תענית ט' באב, מתחילה תקופה של שמחה ונחמה. לכן בשבע השבתות שלאחר ט' באב, נקראות הפטרות שאינן קשורות לפרשה, אלא לנחמה על החורבן. הפטרות אלו מכונות: 'שבע דנחמתא' (שבע של נחמה). כלומר, שבע הפטרות (לפרשות: ואתחנן; עקב; ראה; שופטים; כי תצא; כי תבוא; נצבים) המדברות על נחמה-על תקומה. הפטרות החורבן לקוחות מספרי ירמיהו וישעיהו והפטרות הנחמה לקוחות כולן מישעיהו בלבד.

Copyright © 2008 Machon Itim - The Jewish Life Information Center. All rights reserved. Concept by
מפת האתרתנאי שימוש והצהרת פרטיות